<h1>ראבי"ה סימן תתמ"ז</h1>
<h2>דף ה.</h2>
תרתין הוא דעביד הא עשרים וארבע שביקא להו. ומפורש בפרק חלק בתלמוד ירושלמי [ה"ו] שהם רעות הנזכרות בספר ירמיה [פ"ב] בפסוק אותי עזבו מקור מים חיים [לחצוב להם בורות], עזבך את ה' אלהיך, תיסרך רעתך, ומשבותיך, ולא פחדתי אליך, ותאמרי לא אעבוד, את צועה זונה, נהפכת לי, נכתם עונך, לא נטמאתי, ראי דרכך בגיא, כי אהבתי זרים ואחריהם אלך, הובישו בית ישראל המה מלכיהם [ושריהם כהניהם ונביאיהם], אומרים לעץ אבי אתה [ולאבן את ילדתנו, כי פנו אלי עורף], כי מספר עריך [היו אלהיך]. א"ר יוחנן לא גלו ישראל עד שנעשו כ"ד כתין של מינים שנאמר [יחזקאל ב'] בן אדם שולח אני אותך וגו' אל גוים המורדים [אשר מרדו] בי, אל גוי המורד לא נאמר אלא גוים המורדים, ומצינו במדרש חזית [קה"ר א' י"ג] עשרים וארבעה חטאות הוכיח יחזקאל את ישראל בפרשת התשפוט את עיר הדמים [יחזקאל כ"ב] ואילו הם עיר שפכת דם, [ועשתה גלולים טמאת השם, רבת המהומה, איש לזרועו היו בך, למען שפך דם] אב ואם הקלו בך, לגר עשו בעשק בתוכך, יתום ואלמנה הונו בך, קדשי בזית, ואת שבתתי חללת, אנשי רכיל היו בך, ואל ההרים אכלו בך, זימה עשית בתוכך, ערות אב גלה בך, טמאת הנדה ענו בך, ואיש את אשת רעהו עשה תועבה, ואיש את כלתו טמא בזמה, ואיש את אחותו בת אביו ענה בך, שחד לקחו בך, נשך ותרבית לקחת, ותבצעי רעיך בעשק, ואתי שכחת נאם ה'. ועל כולם לא חתם אלא על הגזל שנאמר [והנה הכיתי] כפי על בצעך ועל דמיך אשר היו בתוכך. היעמד לבך אם תחזקנה ידיך וגו' עד וידעתם כי אני ה'. (ו)כן פירש רבינו חננאל. אבל אין [החשבון] של עשרים וארבעה מכוון אם לא בדוחק וכדאי לכתבו, כי נדחקו בם הפותרים.
<h2>דף ו:</h2>
אמר רבי אבהו מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברך אמר רב יהודה מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו וכו', ורבי יוחנן מסיים בה אילו פינו מלא שירה כים וכו' עד הם הם יודו ויברכו וישבחו את שמך ה' אלהינו בא"י מלך מהולל בתשבחות ברוב ההודאות והאל ההודאות. דהילכתא כרב פפא דאמר לימרינהו לתרוויהו, ואף על גב דאנן לא חתמינן הכי בבי כנישתא [ל]כך אמרינן ישתבח שמך וכו', ובפרק הרואה [נ"ט ע"ב] איתא נמי להא שמעתא.
